סקרנות – המפתח ללמידה

אחת התפיסות בהוראה היא הבניית תוכן על פי עקרונות של סדר ו"מובניות" ומכאן האבחנה החשובה בין למידה להוראה. קל יותר להכין מערכי שיעור בהיסטוריה של האנושות תוך התחלה מהמפץ הגדול ועד להסכם השלום עם מצריים. כך, החומר מסודר עבור מי שמלמד והוא מניח שהסדר הזה יתאים ללומד ויסייע לו בקליטתו, כנ"ל לגבי מקצועות אחרים. למשל בהוראת הכימיה – התפיסה הרווחת תהא שעל מנת להבין כיצד פועלת פצצת אטום אין טעם לדבר עליה טרם נלמד את מבנה האטום, טבלת היסודות, ריאקציות כימיות ועוד. רק לאחר היכרות מעמיקה עם התיאוריה יוכל הלומד להבין כיצד פועלת הפצצה. אם אנסה לפרק את כל הנאמר לטיעון פשוט זה "תן למורה לארגן את החומר כי הוא בא מהתחום והוא יודע כיצד להבנות את הידע ומכאן גם את תהליך הלמידה". היכן הבעיה? בדיוק בנקודה הזאת "כי הוא בא מהתחום והוא יודע כיצד להבנות את הידע ומכאן גם את תהליך הלמידה".

היכן הבעיה?

דווקא בגלל שהמורה יודע כיצד נראית התמונה הכוללת הוא רואה אותה מנקודת מבטו שעבורו היא נכונה אך לעיתים עבור הלומד היא שגויה. הנחת המורה שיש להתחיל מן התיאוריה אל המעשה או מן הכלל אל הפרט או כל תפיסה אחרת – מפספסת נקודה מרכזית שהיא שימור הסקרנות. הסקרנות צריכה להיות ספינת הדגל שעליה רוכב החומר הנלמד. את הסקרנות ניתן לשמר בדרכים רבות ומגוונות וזאת היא האומנות שבהוראה אשר לבסוף מאפשרת למידה מעמיקה יותר. אם אציג ללומדים מלא גלגלי שיניים, עם סוללה ואסביר כיצד הם מופעלים ורק לאחר שלושה שיעורים אגיד ללומדים שמדובר בשעון קרוב לוודאי שחלק גדול מהם יאבדו את העניין במהלך הלימודים, אך אם אביא לכיתה שעון בשיעור הראשון ואשאל את התלמידים כיצד לדעתם הוא פועל תוך שאפרק אותו, או שאשתמש בעקרונות של Story telling – מידת הסקרנות שלהם או המשמעות אשר הם ייחסו ללימודיהם תהיה שונה.
אחת הבעיות העיקריות בהוראה היא הנחת המורה שהלומד רואה את מה שהוא רואה בעוד שבמציאות הלומד רואה משהו אחר לגמרי. עבור לומד שטרם למד מהו שבר עשרוני 0.2 קטן יותר מ 0.11, הוא רואה תמונה אחרת לגמרי מזו שרואה המורה. התלמיד איננו חושב שהוא לא יודע, אלא להיפך – הוא מניח שהוא יודע כי בעבר למד ש 11 גדול מ 2. באותה המידה כאשר המורה "מסדר" את שיעורי ההיסטוריה על פי הסדר הכרונולוגי שלהם הוא עסוק בסידור החומר על פי ראות עיניו ולא בהתאמה לסקרנות או לצרכיו של הלומד. אז למה אני מדבר על זה? כי כלים דיגיטליים מאפשרים ומקלים על יצירת עוגנים של סקרנות.